היום, כשחזרתי מהעבודה, ראיתי את דן, בני בן העשר, יושב על הספה, בפנים אדומות וכעוסות.
"היי!!" קראתי לעברו, "מה עשית היום? איך היה היום שלך?"
"נורא!!!" שאג דן, "הם כל הזמן נגדי!".
"מי?" שאלתי, וחשש התגנב לליבי.
"הילדים מהשכונה", המשיך דן לצרוח, "הלכתי היום לשחק במגרש. כל הילדים שיחקו כדורגל, אבל אותי הם לא הסכימו לשתף. אז נכנסתי למגרש, לקחתי להם את הכדור, וברחתי.
אמרתי להם, שאם אני לא משחק – גם הם לא ישחקו. ואז כולם צעקו עלי, ואייל ניגש, חטף לי את הכדור, וצרח עלי שאסתלק משם.
צרחתי עליו בחזרה, שגם אני רוצה לשחק… אבל אף אחד לא הקשיב לי. כולם המשיכו לשחק, ואז חזרתי הביתה…".
הרגשתי את הכאב מפלח את ליבי, "שוב זה קורה לו", המחשבה טילטלה אותי.
"למה?" התרוצצה השאלה בראשי והדאגה בליבי. "למה הוא לא יודע להסתדר עם חברים?"
הפרעת קשב וריכוז, אינה באה לידי ביטוי רק בתחום הלימודי. היא יכולה לגרום גם לקשיים בתחום החברתי. קשיים אלו הינם בקליטה ובעיבוד של רמזים חברתיים, הבאים לידי ביטוי בהבנת שפת גוף והבעות פנים, בקושי בהבנת סיטואציות חברתיות, בהתנהגות שאינה תואמת סיטואציה, ולעיתים, בפירוש באופן עויין את תגובת הסביבה בסיטואציות שלא לגמרי ברורות להם.
קושי זה בולט במיוחד כשהילדים מנסים להצטרף לקבוצה חברתית.
הם אינם מתחשבים במה שקורה בקבוצה, באותו רגע, הם מתקשים בעיכוב תגובה, באיפוק ובדחיית סיפוקים.
הם לעיתים מסתבכים במריבות, הם מתקשים בפתרון קונפליקטים ותגובתם עלולה להיות קיצונית יותר. לעיתים הם עלולים להשתלט על המשחק, להתגושש, לגעת בצורה שנתפסת על ידי האחר כמציקה ולא נעימה.
תגובת הסביבה עלולה ליצור כלפיהם ריחוק, התעלמות ואף דחיה.
הסיכוי שלהם להיבחר ל"חבר הכי טוב", או ל"שותפים בפעילות", עלולים להיות נמוכים.
בעיות חברתיות יכולות אף להיגרם בעקבות חוויות של כישלון, תסכול, חוסר אונים ודימוי עצמי נמוך.
יצירת קשרים חברתיים בריאים היא קריטית להתפתחות תקינה של כל ילד, ודאי עבור ילד בעל קשיי קשב וריכוז.
כך תוכלו לסייע לילדכם עם קשיי הקשב והריכוז בפיתוח כישוריו החברתיים:
• חשוב מאוד לעודד מפגשים חברתיים. זהו עם ילדכם את הילדים שעימם נעים לו לשחק ולבלות.
נסו לעודד אותו ליצור בעצמו את הקשר ולו לפחות עם ילד אחד מהכיתה.
חווית הצלחה עם חבר אחד, עשויה להוביל לרצונו וליכולותיו לפתח וליצור קשרים נוספים.
• נסו ליזום מפגשים, טיולים וכדומה, עם חבריכם, אשר להם ילדים בגילו של ילדכם וכן נסו להפגיש ביניהם.
• תכננו את המפגש עם ילדכם מראש. שוחחו עימו על מה ניתן לשחק ביחד. משחקים אשר הילד מתקשה לחלוק בהם עם האחר, רצוי שלא יהיו חלק מהפעילות המשותפת. כמו כן, אם ילדכם מתקשה במשחקים שיש בהם תחרות ומתקשה להפסיד, הכינו אותו לקראת התרחישים היכולים להיות במשחק ובדקו איתו האם אכן הוא מעוניין לשחק במשחק זה.
• חשוב לעודד את ילדכם להשתייך לקבוצות חברתיות המתאימות לגילו, כגון: תנועת נוער, חוגים.
• חשוב להקנות לילדכם מיומנויות חברתיות כגון: כיצד ליהנות במחיצתו של האחר, כיצד לדחות סיפוקים, כיצד להקשיב לאחר וכיצד לקחת תור במשחק. בדקו מה הכי קשה לילדכם במצבים חברתיים והתאמנו עימו בסביבה מוכרת לו. למשל: על כישורי שיחה, תגובה לסיטואציה חברתית, כגון: ריב עם ילד אחר, שיחה עם ילד שהוא מעוניין לצרף למשחק, מה אפשר להגיד וכיצד לפנות.
• העניקו חיזוקים חיוביים על התנהגות רצויה, כמו: להפסיד בכבוד, המתנה לתור במשחק, יכולת להגיב בצורה מאופקת בעת הפסד בתחרות וכדומה.
• חשוב לתווך לילדכם את הכישורים החברתיים, כך שיוכל להפנימם ולהשתמש בהם כשהוא זקוק להם.
• למדו אותם רמזים מילוליים ובלתי מילוליים: אפשר לצפות בטלוויזיה, ללא קול, ולנסות לזהות את הרגשות של השחקנים, בלי לשמוע אותם.
קשרים חברתיים הם מקור להנאה, לחיזוק הדימוי העצמי והביטחון ולתחושה שאנחנו רצויים.
אך החשוב מכל, לתחושת השייכות שלנו, החשובה כל כך לכולנו.