תפקידו של ההורה הוא להגן על ילדו מפני סכנות, אך לא מפני כל מכשול העומד בדרכו להשגת מטרותיו. הגנה מעצימה את הילד, אך "הגנת יתר" גורמת לו להטיל ספק ביכולותיו ולכן מחלישה אותו, והופכת אותו לתלותי.
הטלפון צלצל… הייתה זו רותי, אימה של תמר, תלמידה בכיתה ז'.
היא נשמעה נסערת מאוד, בקול חנוק, היא פתחה ואמרה: "את חייבת מיד לעזור לתמר. היא התקשרה אליי עכשיו, בסערת רגשות, בוכה ועצובה. היא מרגישה שרינת לא מעוניינת יותר להיות חברה שלה, וכל ההפסקה היא בחרה להסתובב עם חברה אחרת. חשבתי עכשיו להגיע לביה"ס ולהרגיע אותה… הוא ממש מסכנה…"
במסגרת עבודתי כמדריכת הורים וכיועצת בבית ספר, אני מקבלת פניות מהורים מודאגים שחשים שהם חייבים עכשיו ומיד להתערב, לפתור לילדיהם את הבעיה ולסדר את המציאות עבורם, כדי שלא יחוו תסכול, כעס ועצב. הורים אלו מוצאים את עצמם עסוקים רבות בלעשות את הדברים עבורם ובמקומם.
כל ילד זקוק לחסות. ילד שמרגיש מוגן יכול להפוך למבוגר עצמאי אחראי ובעל תחושת ערך טובה.
אולם "הגנת יתר" בשפה האדלריאנית, הינה מצב שבו ההורה מגן יותר מכפי שנדרש.
אנחנו רוצים לעזור לילד שלנו לצלוח את החיים ומוכנים לעשות עבורו "הכל". אבל מתברר ש"הכל" הזה כולל בדיוק את הדברים שפוגעים בסיכוי שלו להצליח בצורה מיטבית.
כוונת ההורה היא להגן, לחסוך מהילד עצב, כאב ותסכול, אך בפועל הוא מבצע פעולה שהיא לא לטובתו. הורה שאינו מאפשר לילד להתמודד עם הדברים אותם הילד כבר מסוגל לעשות באופן עצמאי, מונע בעצם מהילד לפתח את יכולותיו ומחזק אצלו תחושה של חוסר מסוגלות עצמית.
הילד מפתח תלות, מרגיש חוסר יכולת להתמודד באופן עצמאי עם אתגרים, מתקשה בהסתגלות ובקיום קשרים חברתיים.
תפקידו של ההורה הוא להגן על ילדו מפני סכנות, אך לא מפני כל מכשול העומד בדרכו להשגת מטרותיו. הגנה מעצימה את הילד, אך "הגנת יתר" גורמת לו להטיל ספק ביכולותיו ולכן מחלישה אותו, והופכת אותו לתלותי.
ילד מאושר הוא ילד אחראי ועצמאי המסוגל להתמודד בהתאם לגילו ובכוחות עצמו עם החיים.
אז כיצד אנו יכולים באמת לסייע לו בכך?
• חשוב לזהות את הצרכים השונים שלכם ההורים ושל הילד, ולהפריד בין הצרכים שלכם כהורים לצרכיו של ילדכם. הציבו לעצמכם גבולות ברורים במה שנמצא בתחום אחריותכם ומה שלא. אל תתייחסו לילדכם כ"חסר אונים", וכמי שזקוק להגנה תמידית בפני "החיים" בכל דבר.
• נסו לבדוק עם עצמכם ולהבין ממה נובע "הדחף" שלכם ב"הגנת יתר", האם זהו צורך הנובע משליטה? החרדה שלכם, כמסר שהועבר אליכם ממשפחת המוצא? רצון לפצות את הילד על שעות עבודה מרובות? תחושת אשמה? האם אתם כהורים חוששים להתמודד עם בכי, אכזבה, או תסכולו של ילדכם?
אל תתערבו, אלא אם התבקשתם לעזור – וגם אז לא תמיד כדאי להתערב. במידה והילד מבקש מכם שתעשו בשבילו את המשימה, עודדו אותו לפעול ולעשותה בעצמו. זכרו שכל דבר שהילד עושה בעצמו, הינו בעל ערך לימודי ורגשי עצום, הבונה את המסוגלות שלו ומחזק את הערך העצמי שלו.
• פיתוח עצמאות ואחריות: סמכו על ילדכם, ותנו לו את האפשרות להתנסות בהתאם לגילו ויכולותיו. חשוב להאמין בו ולשדר לו את המסר: "אתה יכול!!!"
• "תוצאות טבעיות": תנו לילד לשאת בתוצאות טבעיות של מעשיו, לדוגמה: במקרה שלא "הספיק" להכין שיעורים, אל תכינו אותם במקומו, וכן אל תתנו פתק למורה המספק תירוץ לאי עשייתו את שיעורי הבית. אפשרו לילד לתת בעצמו את ההסבר למורה ולשאת את התוצאות למעשיו.
• חשוב להעביר לילדנו את המסר שמותר לנסות ולטעות בחיים, ושמכל טעות לומדים וצומחים. האמינו בכוחם להתגבר על הקשיים שהחיים מעמידים בדרכם. היכולת להתמודד עם קשיים וקונפליקטים היא הכרחית לבניית דימוי עצמי בריא.
ילד עם בטחון עצמי מאמין ביכולת שלו, יש לו תחושת מסוגלות גבוהה, מצליח לגייס כוחות גם לנוכח כישלונות, משקיע בשיפור עצמו ובהתמודדותו מול קשייו, ולכן גם מצליח!
תפקידנו כהורים ללוות אותם אך לאפשר להם את ההזדמנות לנסות ולהתנסות במה שהינם יכולים כבר לעשות בעצמם.