"אני לא יודעת מה קורה לנועם, הבת שלי…"
האמא השתתקה לרגע ומחתה דמעה, כשישבה מולי בהדרכת הורים.
"היא מתלוננת כל הזמן על כאבי בטן חזקים כבר כמה חודשיים. היא כמעט לא נמצאת בקשר עם החברים, פעמים רבות היא לא נכנסה ללמוד בזום וכעת, כשהם חזרו למסגרת החינוכית, כשאני מעירה אותה בבוקר, היא נשארת במיטה ובוכה שכואב לה ומסרבת ללכת לביה"ס.
עשינו לה את כל הבדיקות האפשריות ולמעשה, לא מצאנו את הסיבה לכאבים. אנחנו מאוד מודאגים ומתרוצצים בין רופאים, התייעצויות ובדיקות. כואב לנו כל כך לראות אותה סובלת. אנחנו מרגישים כבר חסרי אונים ולא יודעים מה עוד ניתן לעשות כדי לסייע לה…"
כיום יש יותר ויותר עדויות שהקורונה המתמשכת משפיעה על המצב הנפשי והרגשי של ילדים.
ביטויי החרדה, הלחץ ומצבי מצוקה לעיתים אף מתבטאים בתחושות גופניות מעיקות, העלולות להוביל לביטוי פסיכוסומטי כמו כאבי בטן, כאבי ראש, חולשה ועוד.
הגוף שלנו מושפע מהנפש ומחקרים שונים מצאו קשר בין דרגות הלחץ בהן אנחנו נמצאים לבין הסיכון לפתח מחלות שונות.
תלונות פיזיות שלא נמצא להן בסיס רפואי יכולות להיות תוצר או השתקפות של לחץ או סטרס נפשי, ולהגיע למצב של אף כאב.
בתקופה שבה הסביבה כולה חשופה לאירוע משברי, כמו התפשטות הקורונה, הילד חשוף לחרדה גבוהה של הסביבה, המעצימה את החרדה והלחץ שלו, ופוגעת בתחושת הביטחון שלו.
ילדים שונים מגיבים באופן שונה ללחץ, מתח וחרדה.
במצבים אלו עלולים להתפתח סימפטומים רגשיים, גופניים והתנהגותיים, אשר מבטאים בעקיפין את הקשיים הרגשיים של הילד.
התגובה של הילדים תלויה פעמים רבות במאפיינים אישיים, כמו ההערכה שלהם את האירוע, האסטרטגיות והכלים שהם מרגישים שיש להם להתמודד עם מצבי לחץ, דחק, חרדה ומצוקה.
במצבים בהם ילד חווה חרדה גדולה מיכולתו להכיל אותה, עלולים להופיע אצלו סימנים פיזיולוגיים העלולים להתבטא בקשיי שינה ולעיתים גם בתחושות של כאב כגון: כאבי ראש, כאבי בטן ועוד.
לחלק מהילדים יש קושי לבטא את הרגשות שלהם באופן ישיר וכאשר הם חשים מצוקה, הביטוי לכך עלול להיות בתחושות ובכאבים פיזיים. בילדים ייתכן גם רווח משני כמו הימנעות מהליכה לבית ספר, קבלת תשומת לב הורית והפחתה בקונפליקטים משפחתיים.
למרות הנטייה של הורים רבים לאחר בירור רפואי להניח שהילד ממציא, משקר או מגזים, חשוב להדגיש כי עבור הילד מדובר בכאבים ממשיים המלווים במקרים רבים בסבל ממשי ובפגיעה בתפקוד.
הכאב או חוסר הנוחות מאוד מוחשיים לילד או למתבגר וגם אם הם מופיעים על רקע מצוקה רגשית, הם אמיתיים וכואבים לא פחות מכאב המלווה מחלה.
חשוב לזכור כי הילד שלנו זקוק לאמפתיה והבנה שהוא חווה מצוקה אמיתית.
• חשוב שאתם כהורים, תבינו את שורש הבעיה הגופנית, כדי להעניק לילדכם את הכלים המתאימים להתמודדות שהוא חווה.
• לכם, ההורים, יש תפקיד משמעותי. החלק החשוב של סיוע ותמיכה בילדכם, נמצא ביכולת שלכם ההורים, להרגיע את עצמכם ולהכיל את ההתמודדות של ילדכם ושלכם. כאשר אתם מתווכים את המצב לילדכם, חשוב שתעצרו רגע להתבונן קודם איפה זה פוגש אתכם? איזה רגש זה מציף בכם?
התבוננות זו תסייע לכם להעביר את המסר המכיל והמרגיע לילדכם – ולא המציף והמערער אותו.
• שוחחו עם ילדכם בצורה רגועה וגלויה על המצב. חשוב שילדכם יוכל להרגיש שיש לו את הלגיטימציה לשתף אתכם גם ברגשותיו הפחות נעימים. נסו להעביר את המסר המרגיע כי אתם כהורים, תעשו כל שביכולתכם כדי לסייע במציאת הגורם לכאבים כי זוהי משימה משותפת שאתם לוקחים על עצמכם ביחד.
• כאשר אתם מדברים עם ילדכם על איך שהוא מרגיש ועל הדברים שמציקים לו ונותנים לזה לגיטימציה ותוקף, אתם מאפשרים לילד להירגע וגופו אינו צריך להיות מתוח וכואב.
• כיום ישנן טכניקות של הרפיה ומציאת תרגילים שנותנים לילד ולהוריו תחושת שליטה על מצבו הגופני והנפשי היכולים לסייע, כגון מיינדפולנס, טכניקות שנמצאו כיעילות בהפחתת תסמינים של לחץ וחרדה והעצמת תחושת השליטה העצמית של הילד.
• לעיתים נוצרת דינמיקה של תסכול כשההורים אינם מצליחים לעזור לילד ולא מבינים מה קורה לו. ליווי מקצועי של הדרכת הורים יכול לעזור להורים בהבנת האיתותים והמצוקה של הילד, כיצד לעודד את ילדם להתמודד ביעילות עם משימות יומיומיות, אך במקביל לתקף ולהתייחס באמפתיה לכאב, מה שעוזר לילד ללמוד לסמוך על תחושותיו הגופניות ורגשותיו האישיים.
• כמו כן, ניתן לשקול טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT) עבור הילד הנחשב כיום לטיפול יעיל במצבים אלו.