כאשר הדאגה הופכת לחרדה או משתקת את ההורה ואת ילדו, חשוב שההורה יהיה מודע למחירים ולהשלכות שחרדה זו גובה ממנו, מילדות וממשפחתו.
הולדת ילד גורמת להתרגשות, שמחה וסיפוק, אך גם מעוררת דאגה ואחריות, שהינם אינסטינקטים הטבועים בכל אחד מאיתנו. דאגה זו מתחילה עוד בהריון ונמשכת בכל שלבי הילד בחייו שלו, בינקות, בילדות, בגיל ההתבגרות וכן גם בשלבים מאוחרים בחייו.
רמת הדאגה משתנה מהורה להורה ולרוב אינה משפיע על חיי היום יום של הילד ועל המרחב המשפחתי. במקרים חריגים הופכת הדאגה ההורית להפרעת חרדה המשפיעה על המסגרת המשפחתית, על הקשר בין האם לילד ועל דפוסי ההתנהגות אותם הוא מאמץ.
הורות המאופיינת בחרדת יתר באה לידי ביטוי בדאגנות יתר לא מותאמת כלפי הילד ובדפוס ראייה פסימי תוך התעלמות מהאפשרויות החיוביות. כמו כן, קיימת נטייה לפרשנות של מצבים רבים במצבי סיכון למרות שהסבירות לכך הינה נמוכה.
החרדה של ההורה לילדו הינה בכל התחומים: בריאות, הישגיו הלימודיים, התפתחותו ויכולותיו החברתיות. לעתים, חרדה הורית באה לידי ביטוי בהימנעויות של ההורה שעלולות לפגוע בילדו, למשל הימנעות מקבלת טיפול רפואי וחיסונים.
לדאגה שחוצה את הגבול יש גם סימנים חיצוניים:
• הלבשת התינוק בעודף בגדים גם בעונת הקיץ.
• מניעת פעילות כדי שהילד לא יתלכלך או ייפגע, מה שעלול להפוך את הילד לעצור יותר.
• האכלת הילד, בניגוד לרצון הילד.
הדאגה וגם החרדה של ההורה מגיעים ממקום חיובי במטרה להגן על הילד, אולם כשהקו הדק בין דאגה לחרדה נחצה, הילד עלול להיפגע.
לסיפור החיים של ההורה יש תפקיד משמעותי בהתפתחות חרדה הורית, המושפעת מסוג התקשורת אותה חווה ההורה מהוריו. הורים שחוו מודל המאופיין בחרדה, יש סיכוי גבוה שימשיכו במודל זה עם ילדיהם. לעתים, החרדה שקיימת בתחומי חיים אחרים של ההורה, מועתקת להורות המתאפיינת בחרדה.
חשוב לדעת כי, תינוקות מתבוננים כבר בחודשים הראשונים בהוריהם ומפענחים דרך תגובת ההורה והבעות פניו אם הסיטואציה מסוכנת או בטוחה ומגיבים בהתאם.
במהלך שנים הייתה חשיבה שחרדה הורית הינה בעלת מרכיב גנטי. מחקר חדש שניתח נתונים על תאומים ומשפחותיהם, הגיע למסקנה שהשפעת החרדה הינה סביבתית. הילדים מגיבים בחרדה בעקבות חיקוי המודל ההורי שהם חשופים אליו, ממגוון גירויים שמעוררים חרדה אצל הוריהם.
ילד שחווה מהוריו תגובות של דאגה, חרדה ואף סכנה, יאמץ את הדפוס החרדתי של ההורה ויהפוך לחרדתי בעצמו. דפוס זה עלול ללוות את הילד גם בחייו כבוגר. התפתחותו של הילד עלולה להיפגע וכן גם תפקודו היומיומי.
כשהפחד מנהל את חייו של ההורה, חשוב להבין את ההשלכות שעלולות להיות לכך על ילדו.
ובכן, מה הורה יכול לעשות כדי להקל על עצמו ועל ילדו?
• חשוב שההורה יהיה מודע, יזהה וינסה למתן את חרדותיו ואת ההתנהגויות ההוריות הספציפיות הגורמות לילדיו לפתח חרדה.
• מומלץ להימנע משיח שלילי, בעל אופי חרדתי ולהקפיד על אווירה חיובית בסביבה המשפחתית. יש לשדר לילד תחושה של שליטה במצב.
• אל תאשימו ואל תשפטו לא את עצמכם, במידה ואתם חרדתיים ולא את בן/בת הזוג במקרה והחרדה נוכחת אצלם. היו סבלניים נוכח הסיטואציה ונסו להעלות למודעות את הקיצוניות שבחשיפה או ההתנהלות.
• נסו לקבל פידבק מהסביבה: הביטו סביב על סיטואציות דומות, בחנו האם התגובות שלכם או של בני זוגכם קיצוניות או מותאמות לתגובת האחרים.
• עזרה מקצועית: כאשר הקושי מתעצם וישנה פגיעה בתפקודי ההורים או לחלופין בתפקוד הילד, יש לפנות להדרכה הורית ולעזרה מקצועית על מנת לקבל כלים להתמודדויות. במקרה של חרדה כללית מוגזמת וקיצונית, ניתן להיעזר גם בטיפול תרופתי כנגד חרדה.
מסע ההורות טומן בתוכו אתגרים לא פשוטים המעוררים דאגה וחששות. במקרים בהם הדאגה הופכת לחרדה הפוגעת או משתקת את ההורה ואת ילדו, חשוב שההורה יהיה מודע למחירים ולהשלכות שחרדה זו גובה ממנו, מילדו וממשפחתו. במצב זה חשוב לקבל סיוע וכלים המתאימים להתמודדות יעילה בחרדה המציפה ומנהלת אותו.