גדלנו רובנו, ככולנו, על העיקרון שמוטב לא לנהל מריבות כהורים מול הילדים. נקלענו למצב לא נעים: איך מיישמים זאת?
ריבים נתפסים כדבר לא נעים, אך ניתן לומר די בוודאות שאין זוג שמסכים, האחד עם השני, על הכל.
ריבים הם חלק בלתי נפסד מכל מערכת יחסים. רוב הזוגות מתמודדים עם ויכוחים וקונפליקטים כאלו ואחרים, במינונים ובנושאים שונים, מאחר ולכל אחד מבני הזוג יש דעה משלו, אותה הוא גיבש במהלך חייו, מתוך סגנון וניסיון חייו ואותה הוא מביא למרחב הזוגי וההורי.
קונפליקטים בתוך המשפחה מהווים כלי ללמידה בעבור הילדים, הנחשפים למצבים של אי הסכמה ולהבנה שלכל אחד יש את הזכות להביע את דעתו ולהגיב בצורה שונה.
כשאנחנו יודעים איך לריב ליד הילדים, בצורה נכונה, הרי שאנחנו מגדלים אותם להיות מבוגרים שלא פוחדים ממריבות, שלא נמנעים מקונפליקטים ושמסוגלים לריב עם האחר ככלי לחזק את הקשר. ילדים שחווים מריבות "בריאות" בין הוריהם יודעים בהמשך חייהם טוב יותר איך לפתור בעיות ואיך להתמודד עם קשיים.
הדבר החשוב ביותר במריבה בנוכחות הילדים הוא שהמריבה לא תצא מכלל שליטה ולא תכלול הבעות מילוליות קשות או תגובות פיזיות לא הולמות.
חשוב לדעת כי כל עוד אתם ממשיכים לכבד זה את זו גם כשאתם רבים, הילדים שלכם יבינו שהמריבה שלכם היא עוד צורת תקשורת טבעית שמתקיימת ביניכם ושאין סיבה לחשוש ממנה. זוגות שלא רבים מול הילדים משלים את עצמם בכך שהם חושבים שהילדים לא מודעים או לא מרגישים את המתח ביניהם. בסיטואציה זו, הילדים חשים את המתח, אך לא יודעים איך לפרש אותו.
קשיים עלולים להיווצר אצל ילדים שחשופים למערכת זוגית עתירת קונפליקטים, מריבות שיוצאות מכלל שליטה, כמו מריבות קולניות. ויכוחים שכוללים העלבות, קללות ואמרות משפילות, עלולים ליצור טינה אצל הילד כלפי אחד ההורים או כלפי שניהם ואף עלולים להשפיע על מערכת היחסים בעתיד של הילד עם בני או בנות זוג וגם על היחסים של הילד עם הוריו.
כאשר כל חילוקי דעות מובילים למריבה סוערת, המלווה בקללות הדדיות או במילים מנמיכות, בשתיקה מקפיאה ובטריקת דלת מאיימת, יש חשש אמיתי לתחושת הביטחון של הילדים וההשפעה יכולה להיות ארוכה טווח ומזיקה.
מה חשוב לזכור כאשר הריבים מתנהלים מול הילדים:
1. חשוב לזכור שההורים מהווים מודל לילדים לחיקוי בכל תחום, כך גם בנושא הריבים. במידה והילדים חשופים לריבים אלימים מילולית או פיזית, הם עלולים לאמץ דפוסים אלו כשהם רבים עם חברים, אחים ואפילו כלפיכם כהורים.
חשוב מאוד לשלוט בעוצמות של הריבים ובתכיפות שלהם ולנהל את הוויכוח תוך שמירה על כבוד האחר, ללא אמירת שמות גנאי והשפלות ולהימנע מלאבד שליטה ותוך שמירה טון דיבור שאינו כולל צעקות, צרחות או שבירת חפצים.
2. חשוב ביותר לא לערב את הילדים בריבים ולא להפוך אותם לשותפים בוויכוחים בין ההורים בשום אופן. עירוב הילדים בריב, מעמיד אותם במצב בלתי אפשרי ולא הוגן לבחור בין ההורים. במידה והילדים מנסים ביוזמתם לנקוט עמדה בעד אחד ההורים ונגד ההורה השני, חשוב שלא לאפשר להם לייצר קואליציה מסוג זה. חשוב להבהיר שהוויכוח הוא בין אבא לאמא.
לעתים ילדים עשויים לנסות לפשר בין ההורים, מתוך המצוקה שלהם והקושי שלהם להכיל את הריב. תפקידם של ההורים להבהיר לילד שזה לא תפקידו. כשהילד תופס עמדה של "מפשר", הוא הופך להיות "ילד הורי" – מה שמשבש את ההיררכיה המשפחתית הבריאה.
3. חשוב ביותר שההורים יתפייסו אחרי הריב ליד הילד ושהוא יהיה עד להתקרבות המחודשת בין הוריו. כמו כן, חשוב ליידע אותו כיצד הסתיים הוויכוח. בדרך זו הילד לומד שיש וויכוח שבעקבותיו ממשיכים לדון ומנסים למצוא פתרון לקונפליקט שהתעורר.
הסכימו שזה בסדר לא להסכים, לפעמים באמת אין פתרון וזוהי הזדמנות מצוינת ללמד את הילדים כיצד להכיל דעות שונות, להבליג ולעבור הלאה.
הורים שרבים ביניהם לעתים תכופות מידי ושכל וויכוח ביניהם יכול להפוך ל"מלחמת עולם" של ממש, כזאת שעלולה לטלטל את הילדים, חשוב שיקבלו מענה טיפולי שיסייע להם וישפר את התקשורת הזוגית למען הבריאות הנפשית שלהם ושל ילדיהם.
לריב בין ההורים יש חשיבות רבה עבור הילדים בתנאי שהם מנוהלים בצורה נכונה ומבוקרת על ידי ההורים, ללא איבוד שליטה. כאשר הוויכוח נעשה תוך שימוש בשפה מכבדת ולא פוגענית, הוא יכול לייצר מודל חשוב ולהעניק כלים חשובים להתמודדות עם מגוון סיטואציות חברתיות.
זכרו! אתם המבוגרים האחראיים גם במצבים אלו והנכם מהווים מודל חשוב עבור ילדכם.