ילדים נאלצים להסתגל לשגרה חדשה המאופיינת בלחצים רבים, בעת שההורים מתמודדים בעצמם עם המורכבות שהקורונה זימנה לחיינו בתחומים רבים.
הקורונה הביאה לחיינו חוסר ודאות ובעקבותיה תחושות של לחץ, חרדה וחוסר שליטה ולעיתים אף תחושה של חוסר אונים בחלק מתחומי החיים.
גם בקרב הילדים התפשטות הקורונה עלולה לעורר רגשות ומחשבות, כולל פחד, פגיעות, אי ודאות ודאגה.
על אף שמדובר בתגובה נורמלית, אצל חלק מהילדים המצב יכול ליצור תחושה של חרדה.
חרדה הינה ביטוי פסיכולוגי או פיזיולוגי לתחושה של אי שקט, הנגרמת בשל מתח, דאגה ואיומים ממשיים או דמיוניים.
השגרה של הילדים, שעליה הם נטו להישען מופרת וכעת הם נאלצים להסתגל לשגרה חדשה המאופיינת בלחצים רבים, שלהם כילדים ושל הוריהם המתמודדים בעצמם עם המורכבות שהקורונה זימנה לחיינו בתחומים שונים כמו פרנסה, משפחה, בריאות ועוד.
ילדים ומתבגרים חווים גם הם חוסר וודאות של המציאות כיום ומושפעים מהמסרים שהם חשופים אליהם מסביבתם. הם מוצפים בידע רב, שרובו אינו מתווך או מותאם לגילם, מה שפוגע ביכולת ההתמודדות שלהם והם נדרשים להתמודד עם שינויים רבים, הבאים לידי ביטוי בחיי היום יום שלהם בתחומים רבים: בצורת למידה, בתקשורת עם הצוות החינוכי וגם במישור החברתי – ביכולות שלהם ליצור ולשמר קשרים חברתיים עם בני גילם.
תחושת אי הוודאות המלווה אותנו ההורים, עלולה להשפיע על תחושת הביטחון של הילדים ועל תפקודם הרגשי.
חשוב לזכור כי ילדים רבים חווים פחדים שהם תואמים לגיל, אך במקרים מסוימים, גם פחדים נורמטיביים של ילדים עלולים לקבל ביטוי קיצוני ולפגוע בשגרת החיים ובתפקוד הילדים.
כאשר מתייחסים לשינויים רגשיים והתנהגותיים, חשוב לבחון את התדירות ואת עוצמתם של השינויים. התגובה הפסיכולוגית של חרדה בילדים בדרך כלל מאופיינת בתסמינים הבאים:
תסמינים גופניים: קוצר נשימה, דופק מואץ, תחושת מחנק, כאבי ראש, כאבי בטן והפרעות שינה – דיווח על חלומות רעים וסיוטים.
תסמינים מחשבתיים: קשיי ריכוז, קשיי זיכרון, מחשבות דאגה בנוגע לדברים שליליים שעלולים לקרות לילד או לקרובים אליו, מחשבות טורדניות.
תסמינים רגשיים: תחושות מצוקה, פחד, ייאוש, בכי מוגבר או בלתי פוסק, חוסר אונים ודאגה.
תסמינים התנהגותיים: היצמדות להורים, עיסוק בשאלות על המצב והעתיד, הימנעות מיציאה מהבית, הימנעות ממפגשים עם אנשים/ילדים מוכרים. רגרסיה – חזרה להרטבה, ירידה בסף תסכול, התקפי זעם.
חשוב לעשות הבחנה בין פחד לחרדה. פחד הוא תגובה טבעית למשהו שמאיים עלינו באופן מציאותי. במקרה של חרדה, העוצמה של התגובה מעידה שמעבר לגרעין המציאותי של הפחד, יש גם תגובה שמייצגת את החלקים הלא רציונאליים למה שמתרחש במציאות והמוציאה אותה מפרופורציה, מעצימה את התגובות הרגשיות ופוגעת בתפקוד ובשגרת החיים היום יומית.
חשוב לדעת כי להורים יש תפקיד חשוב ומשמעותי בהרגעה, בתיווך ובוויסות הפחד אצל הילד.
השליטה שלנו כהורים בכל מה שקשור לקורונה היא חלקית אך יחד עם אי הוודאות, עלינו להיות קשובים לרגשות של הילדים ולמצוא את הדרך ליצור וודאות ותחושה של יציבות ורגיעה.
זכרו שאתם המודל אליו נשואות עיני ילדיכם ולכן:
• נסו לשמור על עצמכם רגועים ולא להדביק את הילדים בפחדים שלכם. הורה חרד במיוחד עלול לגרום לילדים לפחד מיותר. נסו לשמור על שגרה, להתפנות לפעילות מהנה ולהמשיך להיות עבור ילדיכם דמות סמכותית ורגועה המשדרת ביטחון והגנה עבורו.
• עודדו את הילדים למלא את המטלות ואת המשימות שלהם בביה"ס ובבית ולקיים סדר יום רגיל ככל שהדבר ניתן. שמירה על שגרה יציבה מגבירה את תחושת הביטחון.
• שוחחו עם ילדיכם בצורה גלויה ורגועה על המצב, בהתאם לגילם. בקשו מהילדים לשתף אתכם בדאגות/בחששות ובפחדיהם. נסו לחשוב יחד עימם על פתרונות שיכולים לסייע ולהקל עליהם. חשוב לא לבטל את פחדי הילד, גם אם הם נראים לא רציונאליים, משום שעבור הילדים הם נראים אמיתיים ותגובה מזלזלת מצד ההורה עלולה לפגוע בתחושות הילד ולהותיר אותו חסר אונים.
מנגד, אסור להזדהות יותר מדי עם פחדיו של הילד, כי אז זה משקף לילד שהפחד הוא אמיתי ואכן הוא צריך לפחד.
• רצוי להרבות בלטיפות, בחיבוקים ובביטויי קירבה וחיבה אחרים. מגע פיזי של הורים עם ילדיהם או של קרובים אחרים עם הילדים יוצר תחושה של רוגע ומשרה ביטחון ותחושת מוגנות.
פעמים רבות ילדים מצליחים להתגבר על הפחד באופן עצמאי ולעיתים בסיוע ההורים.
חשוב לפנות לטיפול מקצועי כאשר הפחד מתעצם ונשאר תקופה ארוכה ופוגע בתפקודו היומיומי של הילד ואתם חשים כי הוא מעורר בילד מצוקה, כגון בכי רב לא נשלט, הימנעות מביצוע פעולות רגילות והסתגרות.